ההפרטה הפושעת כמוטיב מכוננן של המהפכה האסלאמית 

יעקב גליק טען כי מאופן הביצוע של האדם, יעבור מקיצוניות לקיצוניות על מנת להתייצב במקום ההולם אותו היטב. אנו רואים זאת למשל, התפרקות ברית המועצות, הקומוניסטית בעיקרה, בעלת משטר הנחשב לטוטליטרי, יצר משטר כמעט אנרכי (ההתפרקות), עד כדי כאוס פוליטי ששרר עד להתייצבות המשטר עם כניסתו של פוטין לתפקיד.

למעשה, לטענת גליק בהתפרקות משטרים פוליטיים בעולם, אנו נהיה למעבר חד לקיצוניות המנוגדת בעיקרה לסוג המשטר שהיה מאפיין את המדינה וכך, במתינות ולאט לאט המשטר הקיצוני נגדי, מתאזן ומתחיל להתרכך עד אשר יקבל מאפיינים פחות קיצוניים ויקבל את המסגרת הארגונית הרציונלית המאפיין משטר פוליטי כל שהוא.

הקדמה קצרה זו לא באה על מנת להסביר מדוע משטרי שהמירו את הארצות הערביות שחוו במהלך השנתיים האחרונות את מה שמכונה "האביב הערבי”.ארצות אלו דווקא הפכו את משטרם באמצעות המשטר "הנוכח " המסתמן כמשטר החדש. רוצה לאמור, במהלך ההתקוממות העממית, מי שהוביל את ההתקוממות אינם רק אנשים ספונטניים שנמאס להם מחיי השחיתות והאי התחשבות של העלית השלטת בארץ, אלא הכוון היה דווקא מאורגן ומוסדר ביותר.

מלכתחילה הארגון הוא אשר הצליח למגר את השלטון. במיוחד לאור העובדה הפשוטה שכדי להוציא הפגנה אחת צריך להשקיע כסף רב. כסף באמצעי תחבורה, בפרסומים ובפתיחת הערוץ המחאתי. כלומר, על מנת למחות אדם חייב לדעת את האלטרנטיבה. במילים אחרות, אילו לא היו מעודדים את המפגינים לצאת לרחוב הם לא היו יוצאים.

על מנת לעודד את האזרח הפשוט התמים החי את חייו בצידי החברה, ישן מתעורר עובד אוכל וישן, חייבים מנגנון משומן של פרופגנדה ותעמולה מהותית, עד אשר אדם שליו ופשוט יהיה מוכן להקריב את חייו למען מטרה ורעיון שלא בטוח כל כך שהוא ישים בכלל.

תעמולה כזו, נמצאה ברעיון של התנועות האסלאמיות בארצות הנ"ל. התנועות האסלאמיות לא יכלו לפעול אלא על רקע חברתי-כלכלי נתון. במילים אחרות, אילו היה לאזרח הפשוט כל כך "טוב", הוא לא היה מתעניין בשינוי כל שהוא. השינוי הפוליטי, לטענתו של מקיאלבלי , יכול להגיע אך ורק מהתודעה שהמצב הנוכחי גרוע וגם אם השינוי יביא לדבר מה גרוע, זה לא יפריע כי המצב הנוכחי בלאו הכי גרוע מאד. כך, גם שינוי שמביא למשהו גרוע יהיה עדיף מהמצב הנוכחי.

חייבים לזכור כל פעם מחדש, כי הנחת היסוד אצל האדם הממוצע תהיה לחפש מקסימום הנאה ולהימנע מכאב. בלעדי גישה רציונלית כזו, יקשה להסביר בעצם מדוע אדם קם בבוקר ומוכן לצאת לרחוב מתוך ידיעה כי ישנה אפשרות שימות? לכאן אנו חייבים להכניס גם את הפן הלא רציונלי את המטה-פיזי ! אולם, גם הפן הזה חייב לעלות בקנה אחד עם הסביבה הקשה בה חי אותו פרט.

במילים אחרות, אם היום "טוב" לי, לא "אקנה" הבטחות על "גן עדן" שלאחר המוות. הבטחות כאלו אני אהיה מוכן לשמוע ולפעול בהתאם אך ורק אם מצבי הנוכחי אינו כל כך "מזהיר" אלא בעצם גרוע מאד! כך, כל תקווה לעתיד שתהווה עבורי "פתח מילוט" אפשרי "תתקבל בברכה".

נשאלת השאלה האם האדם פועל כפי שאומר לנו אושו הדוגל בחיים ללא תכנון, המצב האידאלי של האדם הוא אדם ללא מחשבה מעמיקה. כלומר, אדם "זורם"במחשבתו ופועל מתוך דחפים – רק כך לטעמו של אושו נוכל ל"הגיע" ל"אושר" המיוחל. או כפי טענת ליבליץ וקריסטיאן וולף שלפיה עולמנו הוא "הטוב שבכל העולמות", ולכן אין צורך לראות מעבר אליו?

במילים אחרות, מדובר כאן בעיקר על הנעה סוציולוגית אשר בניגוד להנעה הפסיכולוגית, מקורה במשתנים המתרחשים מחוץ לפיזיולוגיה של הפרט. מדובר בעיקר על הנעה מסוג של חיזוקים מול עונשים המאפיין בעיקר סוג של פיקוח חברתי נתון. בסופו של דבר, כיצד יהיה ניתן לשלוט על האדם? באמצעות הסביבה ו/או היותו תלוי בסביבה. כיצד הסביבה שולטת על הפרט – באמצעות התרבות.

התרבות מורכבת כאמור ממספר "מוסדות" המאפיינים אותה. בין יתר המוסדות התרבותיים נמצא את הדת, הכלכלה, המשפחה וכיוצא בזה. כל אחד מהמוסדות הללו, שולט ומכוון את התנהגות הפרט לעבר פעילות "רצויה" מול פעילות "לא רצויה". אלו מכונים דרך התנהגות נורמטיבית כאשר המשתנה נורמות והתנהגות משמשים כדי להפעיל "לחץ" על הפרט להיות "נאמן" לדרכי החברה כפי שהתרבות מכתיבה אותם.

כלומר באמצעות סנקציות "שליליות" ו"חיוביות", וכן סנקציות פורמליות ובלתי פורמליות, יכולה התרבות לכוון את הפרט להתנהגות קונפורמיסטית המקובלת עליה, מאידך ל"פלוט" את כל אותם פרטים הסוטים מכך. לטענת ספיר-וורלף בני אדם חושבים בשפה שהם מדברים בה. מכאן, הואיל ושפה הינה אחת המרכיבים של התרבות, הרי אנשים הדוברים באותה השפה יכולים להיכלל כחברים באותה התרבות. כלומר, אנשים המדברים בשפה מסוימת הם משתייכים לקבוצה המשתפת בין חבריה תרבות מסוימת המאפיינת את הקבוצה.

במילים אחרות, היווצרות התרבות דרך שדה התנסויות משותף, מכתיבה את ההשתייכות שיש לפרט לקבוצה נתונה. בעידן הפלורליסטי הנוכחי, אין טריטוריה אחת משקפת תרבות אחת. אלא ישנם מספר תרבויות החולקות טריטוריה נתונה. אמת, כלל התרבויות המשנה הללו, הנם פועל יוצא אבולוציוני כל שהוא מתרבות משותפת ראשונית. אולם עם המן, עשויה לחול התרחקות מהתרבות המקורית תוך כדי שינויים "טבעיים" החלים כתוצאה מהשנים.

גם לאותם תרבויות משנה מתפתחת שפה "הולמת" אותם. כך, גם במקרה זה, חלה המשכיות של השימוש בשדה התנסויות משותף אשר מפסיק להיות בעל "מכנה משותף" כלל טריטוריאלי והופך להיות עם "מכנה משותף" יותר ויותר מקומי.

לקלחת הו, חייבים להוסיף את תהליכי הגלובליזציה, שימוש באמצעים טכנולוגיים מקרבים כגון, אינטרנט, פייסבוק, שידורי טלוויזיה עולמיים דרך לוויין ומכשירי טלפון ניידים. אמצעים אלו, יוצרים שלוש תופעות מיוחדות ביותר.

תופעה ראשונה נוצר נתק גדול בין הדורות והקשר בין הדורות מתרופף עד כדי "זרות" בין הורים לצאצאיהם. עבור הצאצא ההורה משמש "רע" הכרחי עד ל"עצמאותו" החברתית.

תופעה שנייה נוצרת השפעה של תהליכי כלכלה כלל עולמיים על כל התרבויות והחברות ברחבי העולם. השפעה כזו, גורמת בדרך כלל להרעת תנאי המחיה של השכבות החלשות שמכתחילה תנאי החיים שלהם ונקודת "הפתיחה" שלהם "גרועה".

תופעה שלישית תלות של המשטר המקומי במכתיבי מדיניות הנמצאים מחוץ למדינה. כך, שיקולי המנהיגים המקומיים, אינם תמיד עולים בקנה אחד עם הצרכים של העם באותם המדינות.

למעשה שתי התופעות האחרונות מהוות את הבעיה הקשה ביותר שמקורה בהפרטה הפושעת של כלכלות המדינות הפרובינציאליות (וכיום גם המדינות המתועשות סובלות מאותה הבעיה, ה התחיל ביוון וימשיך בצרפת, גרמניה וכיוצא בזה).

באמצעות ההפרטה הפושעת (אין כינוי אחר הולם יותר למעשה זה שנעשה ע"י מנהיגים מקומיים חסרי חזון ותפיסה למרחקים), נמכרו ו/או הוענקו נכסי העם לידיהם של בעלי עניין, אומנם מקומיים. אבל אף אחד לא יודע מי הם המממנים שלהם ומי השותפים הסמויים שיש להם.

כאשר תנאי הכרחי להפרטות הנפשעות הללו היה הפחתת הוצאות המדינה. ההפחתה נעשתה במיוחד בשני מישורים עיקריים הפחתה בהוצאות הרווחה של המדינה. למשל החמרה בתנאי הזכאות של הביטוח הלאומי, הפחתה בתקציב הוצאות משרדי הרווחה, החינוך והמשטרה והפרטה של מגנוני ביצוע והעברתם לידיים פרטיות (בתי ספר, בתי סוהר, מעונות למפגרים וכיוצא בזה).

הפחתות אלו חשובות ביותר כדי להותיר לממשלה כספים למימון פעילותם של בעלי העניין למשל בהנחות המס המפליגות שהם מקבלים, בתשלומי הממשלה למימון העברות הנכסים וכיוצא בזה. כך, באמצעות ההפרטה הפושעת לא רק שהממשלה ממשיכה לממן את הנכסים. אולם הפעם הרווחים הם נחלתם של בעלי עניין פרטיים, וההוצאות ממשיכות להיות נחלת הציבור, אלא הציבור מפסיד גם בכלל תנאי המחיה השוטפים שלו. הפסד ה בה בצורה של קרטל במחירים, אוליגופול של מוצרים והכי בעייתי הפיכת הממשלה לרגולטור לא הוגן אשר מעדיף את בעלי הממון על פני העם – זאת מתוך נאמנות שיש לנבחרים אל שולחיהם (בעלי הממון) המממנים את בחירתם לטובתם של בעלי הממון.זאת, ן מתוך ניצול ציני של תהליך לכאורה דמוקרטי בו באמצעות הפצצת הציבור ביחצנות ופרסומות, “מוכרים" לציבור מנהיגים מטעמם בדיוק כפי שהם (אותם בעלי עניין שקבלו לידיהם את נכסי הציבור) מוכרים את שאר המוצרים והשירותים שהם מספקים.

זוהי סיטואציה שמאפיינת ככל הנראה מדינות רבות בעולם. זאת אנו יכולים להניח מההתגוננות של הציבור כנגד התופעות הללו. למעשה, הציבור מתגונן באמצעות התארגנות שכנגד. התארגנות בעמותות מסייעות עד אפילו חזרה להתארגנות סוציאליסטית בקומונה שמשתפת בקרב חבריה את כלל העושר המועט הקיים.

השיטה של התארגנות הציבור ה"פשוט" חיבת להיות מעוגנת בתרבות המשנה המאפיינת אותם.

כבר ראינו מקודם כי יכולת ההתארגנות ה"קלה" באופן יחסי תהיה התארגנות על בסיס של שפה. כאן, נוכל להוסיף את ההתארגנות סביב "כותרת" הדת. במיוחד כאשר מדובר על דת ה"מבטיחה" עתיד מזהיר וטוב כלל עולמי שמגיע לאחר המוות כמו באסלאם.

התנועה האסלאמית, החלה אומנם את דרכה לפני זמן רב, אולם רק כאשר החלה ל"חקות" את התהליכים של הקהילה היהודית, החלו להצליח. כידוע, היהודים כעם שרדו אלפי שנים של התעללות ושל רדיפות והכול בזכות היותם מאורגנים בקהילה שאגב לא הייתה שונה בהרבה בכל אחד מהפזורות שלהם. הקהילה התארגנה סביב ראשי הדת, הרבי, החזן, השוחט, הכולל, בית הכנסת והמקווה. הקהילה סייעה לחלשים שבקרבה וניסתה לאפשר לכלל חיים פחות או יותר ראויים. יתרה מזה, הנוהג של קירוב הידע (הרבנות) עם ההון (הסוחר), הביא לידי מוביליות חברתית החשובה ביותר ומנעה היווצרות של שכבות מופרדות תוך ניכור בין חלקי העם השונים. כך הפכו הן הרבנות והן המסחר למשאת נפשו של הצעיר היהודי שחיפש מוביליות חברתית ושיפור במצבו הכלכלי הנוכחי.

אימוץ "שיטת" הארגון החברתי של היהודים, החלה דווקא כתוצאה מהמאבק שקיים בין היהודים לערבים המוסלמים. כאשר המוסלמים שאלו בוודאי את עצמם מה מייחד את היהודי? במיוחד אנו רואים את "אימוץ" השיטה ע"י אש"ף. הארגון האסלאמי, החל סביב המסגד, לידו המדרסה (בית המדרש) ולידו מוסד חדש שהחל את ימיו כתוצאה מחיקוי כמעט ישיר של הרבנות - “מוצרי חלאל" (כשרות מוסלמית), שהתפתחה בכל ארצות המוסלמיות והלא-מוסלמיות כאחד. דרך מוסד הכשרות האסלאמית, החלו ראשי הקהילה לאגור כוח כלכלי והשפעה פוליטית (בדיוק כפי שקורה בקרב היהודים מי ששולט על הכשרות שולט על הכנסה גדולה ועל החיים של המשתמשים בכשרות).

לפני ההפרטה הפושעת, שהחלה בסביבות 1996 והילך, המוסלמי הרגיל היה רוכש בשר אצל היהודים (בגלל כשרות הבשר, היו היהודים והמוסלמים רוכשים במשותף את הבשר, כאשר החלק העליון נמכר ליהודים והחלק התחתון הדורש ניקור, נמכר למוסלמים). כיום, המוסלמים דרך התנועה האסלאמית, רוכשים את כל מוצרי המזון שלהם( כולל ירקות, דגנים ושאר המזון הקפוא והמצונן) רק תחת חותמת "החלאל"דבר המחייב את בעלי העסקים לממן את פעילות התנועה.

את הארגון הכלכלי המפואר שהקימה התנועה האסלאמית היא מפעילה כדי לסייע לבני הקהילה הסרים לנאמנותם של מנהיגי התנועה. כך, המוסלמי הממוצע, שחי מהיד אל הפה, המתגורר במדינה מופרטת כאשר מרבית נכסיו הלאומיים נמכרו או ניתנו לאיזה בעל עניין, כאשר מאידך הממשל שלו, מפחית ו/או מקצץ בכל תקציבי הרווחה והעזרה ההדדית, מקבל סיוע מסיבי כל השנה מהתנועה האסלאמית והכל בתמורה רק לנאמנותו (של אותו מוסלמי ממוצע) לחוקי השריעה כפי שמוכתבים ע"י מנהיגי התנועה, אותו מוסלמי ממוצע לא יהסס לתמוך בתנועה המעניקה לו הרבה תמורה כה "מעט”.

למעשה, כך הופכת התנועה האסלאמית לפתרון ההולם ביותר להפרטה הפושעת שמבית מדרשם של הכלכלנים הנאו-ליברליים כביכול, שכל מטרתם היא למעשה השתלטות על נכסי העמים ושליטה של פרטים דרך תאגידים בין לאומיים על רווחת העולם תוך מניפולציות של המשטרים הנשמעים והסרים למרותם ואשר מהווים בעצמם את המוטיב להמשכיות העושק והניצול של התאגידים הרב-לאומיים של העושר הרווחה הכלל עולמית והכול במסווה של שיווק ומכירות לגיטימיים.

במקביל הופכת התנועה האסלאמית לאלטרנטיבה הטובה ביותר הקיימת כנגד אותו עושק וניצול של התאגידים הרב לאומיים, של הכלכלות המקומיות והפיכתם של שאר תושבי העולם לעבדים תרתי משמע של קומץ תאגידים השולט בכל העולם דרך סדר עולמי לכאורה חדש!

מכאן, כדי ל"הלחם" באסלאם חייבים להלחם קודם כל בהפרטה הפושעת ולהחזיר את הכלכלה למסלולה הרציונלי, כאשר כל נכסי העם חוזרים לעם,והממשל הופך להיות רגולטור הוגן שכל מטרתו לפעול לרווחת העם הריבון היחיד של הטריטוריה והתרבות. (אפשר לעשות זאת רק באמצעות שינוי שיטה הכלכלית לכלכלה הרואה באדם מוטיב מרכזי ולא הכסף הוא המוטיב המניע אותו)